פעמים רבות דורש צד לחוזה (צד א'), כי הצד השני (צד ב') יבטיח את ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת ההסכם ביניהם ע"י כך שימסור לידי צד א' ערבות בנקאית. משמעות ערבות זו הנה התחייבות של בנק מוכר לשלם לידיו של צד א' סכום X עפ"י דרישתו הראשונה של צד א'. כלומר: הבנק מתחייב בשמו של צד ב' לשלם לידי צד א' כספים בהתאם לדרישתו של צד א'. תמורת העמדת הערבות הבנקאית הבנק גובה מצד ב' עמלה וכן מבטיח את שוויה של הערבות הבנקאית באמצעות בטחונות בחשבונו של צד ב'.
א. האם צד א' צריך להוכיח שצד ב' לא עמד בהתחייבויותיו כדי שהבנק ישלם לו?
התשובה ברוב המקרים שלילית. ערבויות בנקאיות רבות מוגדרות כ"ערבות בנקאית בלתי מותנית", כלומר לא נדרש שום תנאי למימושה פרט לדרישה של צד א' מהבנק לשלם לידיו את הערבות הבנקאית שהעמיד צד ב' באמצעותו. כמו כן, ערבויות בנקאיות רבות מכילות את התנאי לפיו ניתן לממש רק חלק מסכום הערבות, כך שהצד הנפגע (צד א') יכול להסתפק רק בחלק מסכום הערבות בהתאם לנזק שנגרם לו.
בכל אופן – הבנק אינו מתעניין ביחסים בין צד א' לצד ב' ומערכת יחסים זו מנותקת מביצוע והפעלת הערבות הבנקאית. על כן מתקיים לגבי הערבות הבנקאית עיקרון משפטי בשם "עיקרון העצמאות".
ב. מה יכול לעשות צד ב' לאחר מימוש הערבות?
החוק מאפשר לצד ב' (שערבותו מומשה ע"י צד א') לחזור ולתבוע את צד א' להשיב לו את הכספים, במידה והוא סבור שלצד א' לא הייתה כל עילה למימוש הערבות הבנקאית. תביעה כזו עשויה לארוך מס' שנים(!).
ג. מה יכול לעשות צד ב' שערבותו עומדת לפני מימוש?
ההליך המקובל הנו פניה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני ולאחר מכן צו קבוע כנגד מימוש הערבות.
בית המשפט העליון העמיד 2 עילות באמצעותן ניתן לתקוף את "עיקרון העצמאות" של הערבות הבנקאית. העילה הראשונה (והנדירה) הנה עילת המרמה – נדרש להוכיח כי מי שמבקש לממש את הערבות הבנקאית פועל במרמה (הן באמצעות הצגת מסמכים מזויפים או אי קיום התחייבויותיו במסגרת עסקת היסוד בין הצדדים). העילה השנייה (והמאוד מאוד כללית) הנה עילת הנסיבות במיוחדות – בתי המשפט מוצאים לנכון לעשות שימוש בעילה זו כל אימת שהם חשים שמי שמבקש לממש את הערבות הבנקאית עושה זאת ללא כל עילה עניינית – נקמנות, הפעלת לחץ, שיקולים זרים, אי הגינות קיצונית בקיום החוזה בין הצדדים (כמו יזם המבקש לממש ערבות בשעה שאישר לקבלן בכתב את השלמת מלאכתו לשביעות רצונו של היזם).
השימוש של בתי המשפט ב 2 עילות אלו נעשה בזהירות ובמשורה, אך ידועים גם מקרים בהם בית המשפט העליון הורה על ביטול ערבות בנקאית גם כאשר התנהגותו של הצד אשר ביקש לממש את הערבות הבנקאית לא הגיעה לכדי מרמה. כך ידוע מקרה שבו צד ביקש לממש את הערבות הבנקאית לאחר שהמחלוקת בין הצדדים כבר הוכרעה ע"י נאמן, שקבל את אישור בית המשפט (רע"א 9123/05).
בנוסף ניתן לתקוף את מימוש הערבות הבנקאית באמצעות טענה כנגד אופן מימוש הערבות אשר אינו תואם את תנאי הערבות. כך למשל אם תנאי למימוש הערבות הבנקאית הנו מסירת תצהיר ערוך כדין לידי הבנק, ואילו המבקש את מימוש הערבות שולח רק מכתב דרישה לבנק (ולא תצהיר), אזי לא התקיימו תנאי מימוש הערבות וניתן להורות על ביטולה.
ד. פרקטיקה
בשורה התחתונה – מניעת מימושה של ערבות בנקאית איננו עניין קל כלל ועיקר, וחלק גדול מהבקשות לצווי מניעה כנגד מימוש ערבות בנקאית נדחה. יחד עם זאת, התנגדות למימוש ערבות בנקאית מחייב דיון בבית המשפט בבקשה זו, ומטבע הצדדים הוא מייצר באולם בית המשפט דינאמיקה של מו"מ עם הצד השני, אשר נדרש להליך משפטי לצורך מימוש הערבות הבנקאית. כמו כן, ההליך המשפטי אורך זמן. על כן, מומלץ לא להרים ידיים ולהתנגד למימוש הערבות הבנקאית בכל דרך אפשרית, שכן האלטרנטיבה לאחר מימושה של הערבות הנה תביעה אזרחית להשבת הכספים תוך דיון נרחב בעסקת היסוד בין הצדדים, דבר שעשוי לקחת זמן רב.
*הכותב הנו עו"ד ממשרד שי רשף משרד עו"ד העוסק בליטיגציה מסחרית.
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.